לא רציתי להרגיש , רק רציתי לאלחש את הכאב אז את הכדור הראשון לקחתי אצל אמא,אם כל צרותי.
משם עברתי לעישונים והסנפות מפעם לפעם. ושהיה רע מדיי או טוב מדיי השתמשתי, שהרע יפסק והטוב לא יגמר.
גדלתי ברמת השרון ואם הייתי תות שדה מרמה״ש (כמילות השיר) אז כנראה הייתי התות הכי פחות מתוק.
חברי גדלו בבתים טובים עם הורים אוהבים ומגוננים.
בבית שלי, לא הייתי מוגנת הייתי מותקפת רוב הזמן.
הורי התגרשו שהייתי בת שש אמא התחתנה דיי מהר .
ובעסקת חבילה הזאת, קיבלתי גם אחים שאחד מהם אנס אותי שהייתי בת 7.
שתקתי על זה עד גיל 20 שהגעתי לפסיכולוגית הראשונה וממש לא האחרונה.
בילדותי, שמרתי על תדמית שאצלה הכל בסדר עד שהתפרקתי.
בגיל עשרים בערך, התחלתי ללמוד משחק ולהסתובב עם הגברים ״הנכונים״ הגברים הנכונים האלה תמיד היו מסודרים , אז הם סידרו אותי גם ופינקו אותי בסמים.
בגיל 28, גרושה+ילדה הקוק הפך למנת יומי ושגרת לילותי. כל יום כל היום שהרגשתי קרובה לסוף פניתי לחבר פסיכיאטר שלקח על עצמו את הטיפול בי.
הייתי אצל אימי בבית עשרה ימים.
יום אחרי שחזרתי הביתה, חזרתי להסניף.
לא בכמויות של אז, אומנם אבל מה זה משנה. השתמשתי.
באיזשהו שלב, הגעתי לאברבאנל בהתקף פסיכותי.
הייתי שם יומיים שלושה וכשחזרתי הביתה, חזרתי להשתמש. כשמוטו אז היה ״מה שעוזר לך לעבור את הלילה זה בסדר…״ – ג׳ון לנון.
בגיל ארבעים ומשהו, הכרתי איש שנקרא לו א׳ – דמות ידועה ומוערכת.
על המדף, היו לו אוסקרים ועל השולחן סמים והרבה.
הוא זיהה את המכורה שבי והפך אותי לפרטנרית שלו לרטלין. לחדר מיון, הגעתי כמה פעמים עם פרכוסים ועוויתות בפנים.
שעה אחרי שהשתחררתי, חזרתי להשתמש.
הסמים הפכו אותי ליפה יותר חכמה יותר ומצחיקה יותר, השקר והסיפור שסיפרתי לעצמי!
הגעתי למצבי שפל, שיקרתי את כולם וגנבתי מהמשפחה והכי נורא מביתי.
כשהתעייפתי לקחתי כדורי הרגעה ושינה והייתי ישנה ימים שלמים. באחת הפעמים, ביתי העירה אותי עם מים אחרי שלא הגבתי.
א' מת אחרי שנתיים שהיינו יחד ,אני המשכתי להשתמש לבד נורא לבד.
היו ימים שלא הצלחתי לקום מהמיטה מחולשה.
שכבתי במיטה מסריחה ועם גוף מסריח שלצידי הצלחת וקופסאות של כדורים.
שנה אחרי שא׳ מת, דודים שלי לקחו אותי לפסיכיאטר שאמר שאם לא אלך לגמילה אמות.
למרכז גמילה, הגעתי בלי שיניים ,לא הוצאתי משפט אחד קוהרנטי מהפה. עם תחושת אשמה תבוסה ועצב גדול.
הייתי במרכז שמונה חודשים בפעם הראשונה.
נפלתי אחרי שלושה חודשים וחזרתי לחודש.
ואחרי חזרתי שוב ושוב בסה״כ ארבע פעמים.
היום אני נקייה שנתיים ו-28 יום.
שנת הניקיון הראשונה הייתה לא קלה תחושת בדידות נוראית נמנעתי מאנשים ממוסיקה וסרטים. מכל מה שמעורר רגשות,היום אני יודעת שפחדתי לא מצאתי את עצמי בלי השימוש ופחדתי נורא מהשימוש.
עד שאמרתי לא עוד והשתמשתי במה שהמדינה נותנת פסיכולוגית עו״ס ומדריך. דיי מהר היה חסר לי מישהו שמתמחה בהתמכרויות, עשיתי טלפון למתי שמייד המליץ לי על המטפלת שמלווה אותי כבר שנה .מישהי עם התמחות וניסיון רב שנים בטיפול במכורים . ולמה שאני לא אמליץ עליה על המטפלת שהיא העוגן שלי.
והיום אני לא שקרנית לא גונבת ואפילו אוהבת את עצמי. חזרתי לשמוע מוסיקה לקרוא ספרים לראות סרטים.
ואפילו להגשים חלום שהרדמתי בשנות השימוש.
אפשר לומר שיש לי מטרה טובה ואני עושה את הפעולות היומיות להגשים את המטרה.
והכי חשוב הבת שלי קיבלה את האמא שהיא ראויה לה.
שוב הבת שלי קיבלה את האמא שהיא ראויה לה.